אבו דהים נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה מטעם התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובע יליד 1978, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 28/10/2006. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי ועדה רפואית שליד המל"ל, אשר קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה אלא אך נכות זמנית בשיעור 30% מיום 18/11/2006 עד 31/12/2006.

לטענת התובע, קביעות הוועדה הרפואית, הן בבחינת פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, וזאת משום שלא נבדקו תלונות התובע במלואן, לא נעשתה בדיקה מקיפה של מצבו הרפואי, וקביעת הוועדה אינה משקפת את מצבו הנפשי והבריאותי של התובע.

התובע ממשיך וטוען כי, הוועדה לא נתנה משקל ולא התייחסה לתלונותיו על חולשה בגוף, כאבים בגב, בצוואר, בכתף וכאבי ראש עזים וכן למצב הנפשי הקשה ממנו הוא סובל לאחר התאונה.

מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי הבקשה חסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי, היא אינה מצביעה על כל טעם מיוחד אשר מצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור; התובע נבדק על ידי הוועדה הרפואית שכללה מומחים בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה; הוועדה אף הזמינה חוו"ד פסיכיאטרית של מומחה פסיכיאטר אשר בדק את התובע שאף הוא קבע שלא נותרה לתובע נכות עקב התאונה.

דיון ומסקנות

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט את טעמיי.

על פי הפסיקה, מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, נעשה בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (ראו: בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י ל"ט(4) 839). כך למשל, ניתן היתר להביא ראיות לסתור מקום שנתגלה פגם מהותי שנפל בהליך שהתנהל בפני ועדת המל"ל, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פד"י ל"ט (4) 509). גם במקרים שבהם חל שינוי מהותי במצבו של התובע, או שנתגלתה נכות נוספת לאחר קביעת המל"ל, ניתן היתר להביא ראיות לסתור (השוו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיירה עבד אלאחמד, פד"י מ"ה (4), 77, 82-83).

בענייננו, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי תלונותיו של התובע נרשמו; הוועדה הרפואית כללה מומחה בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה אשר קבעו את הממצאים שלהם ואת מסקנותיהם כפי שמפורט בפרוטוקול הוועדה. המומחים אף סברו כי יש מקום לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, ולנוכח המלצתם זו, התובע נבדק על ידי פסיכיאטר, ד"ר משה קליאן, מיום 16/3/2010, אשר התייחס לתלונותיו וקבע כי: "קיימות סובייקטיביות בתחום הנפשי, אך הן אינן מגיעות עד כדי נכות נפשית. אין נכות נפשית...".

בנסיבות אלה יוצא כי התובע מבקש למעשה להשיג על קביעותיה של הוועדה הרפואית של המל"ל; התובע אינו טוען כי חלה החמרה במצבו מאז שנבדק על ידי הוועדה הרפואית, אלא הוא טוען כי החלטת הוועדה מוטעית וכי מצבה הרפואי, כפי שעולה מהממצאים הרפואיים שהובאו בפני הוועדות, מחייב מסקנות רפואיות שונות מאלה של הועדה הרפואית.

ודוק, טענה מסוג זה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד שבגינו ניתן להתיר להביא ראיות לסתור. ההליך להבאת ראיות לסתור אינו בבחינת הליך ערעורי על החלטות המל"ל; כאמור, בית המשפט ייעתר לבקשה להביא ראיות לסתור, מקום שבו נתגלה פגם מהותי בהליך מתן ההחלטה על ידי ועדות המל"ל, שפוגע בכללי הצדק הטבעי; ואולם, בענייננו, כאמור, התובע מבקש להשיג כנגד קביעותיה הרפואיות המקצועיות של הועדה הרפואית.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות בגין הליך זה תישקל בתום ההליך.

הצדדים יגישו תחשיבי נזק. התובע יעשה כן תוך 30 יום והנתבעת תוך 30 יום לאחר מכן. הצדדים יצרפו לתחשיבי הנזק את המסמכים הרלבנטיים.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ב, 01 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: